Open

Kol Berama, September 2010, Israel

 

Ossi Yalon and Yael Erlichman, two artists, residents of Ramat HaSharon, are openinging their home this weekend to present their artwork.

 

שתי אמניות תושבות רמת השרון, אוסי ילון ויעל ארליכמן, יפתחו בשישי שבת הזה את בתיהן להציג את יצירותיהן לקהל המקומי. ילון ציירת, מעצבת וגם מדפיסה את יצירותיה על מוצרים, הציגה במוזיאון רמת גן, בגלריה אמיר והשתתפה באופן קבוע ב"סטודיו פתוח" של רמת השרון כל השנים. ילון משתתפת בימים אלו גם בתערוכה קבוצתית בשם "סיפורי אגדות" בירושלים.

 

יעל ארליכמן, מציירת ומפסלת בברונזה. רק בשנה האחרונה הציגה ב-12 תערוכות בעולם והשתתפה בדצמבר האחרון בביאנלה לאמנות בפירנצה וזכתה שם בפרס הנשיא על עבודותיה. גם ארליכמן השתתפה במשך השנים ב"סטודיו הפתוח" ברמת השרון.

 

השתיים בחרו שלא להשתתף ב"סטודיו הפתוח" שיתקיים בסוכות ברמת השרון, במסגרתו 60 אמנים תושבי העיר יפתחו את בתיהם. השתיים החליטו לפתוח את בתיהן לקהל הרחב בסוף שבוע זה.

 

ילון בונה בארות של משאלות בכל מיני אתרים בארץ. "אנשים עומדים ומכניסים פנימה משאלות בכתב, ואני לוקחת את המשאלות שמשאירים לי שם והן נותנות לי השראה לפסל ולצייר ולהדפיס גם על בגדים."

 

מדוע הבחירה בבאר משאלות?

בעבר עשיתי פרויקט בדיזנגוף סנטר תערכה בשם "מה בא לך עכשיו?" בניתי מנגנון שהציורים התהוו מול הקהל. רציתי להדגים כיצד אמן עובד וחשבתי שמה שיסגור את זה יהיה אם עובר אורח שעומד ומסתכל יגיד לי מה הוא רוצה עכשיו. הייתה תיבה קטנה ובתוכה גלויות וחשבתי לעצמי שאם מישהו יעבור פעם ביום ויעצור ויכתוב מה הוא רוצה עכישו זה יהיה נפלא". מפתיע או לא רוב האנשים זרקו לבאר המשאלות את הבקשה: חופש, אחריה כסף וזיווג טוב.

 

כיום, אומרת ילון, שבתערוכה הקבוצתית המוצגת בימים אלו בירושלים "סיפורי אגדות", רוב האנשים זורקים לבאר המשאלות שלה בקשה לשחרור גלעד שליט.

ילון:"יש לי תודעה חברתית ואני חושבת שזה חשוב לקהילה שהאמנים יפתחו את מרחב העבודה האותנטי".

 

ארליכמן: "אני עובדת בבית יציקה באבו גוש ויוצרת פסלים מברונזה ומאוד מעורבת בכל השלבים של היצירה. אני רואה בטבעו של האדם מקור לכוח והשראה. מאוד חשובה לי הגישה החיובית וההומוריסטית. ואכן, למי שמסתובב בין הפסלים תמיד עולה חיוך.הפסלים הם כל מיני טיפוסים מהחיים שאני רואה בסיבובים בעולם, מסביבי, מהילדות ומחיי.

 

יש לי כבר קרוב למאה פסלים עם שמות כמו: בלה, ורה בילה, ג'וזפין, גרצ'ן, וולטר, ארתור. אלו שמות שמתאימים לפנים. למשל בלה היא מלכה עם כתר על הראש, שמנה בגיל העמידה עם מניפה בעקבות גלי החום. יש את לובה והיא עם מטאטא.

 

חשוב לי שהמתבונן יראה בפסל את מה שהוא אורה ולא את מה שאני אומרת לו. לכל פסל אישיות משלו וכל אחד מפרש כפי שהוא רואה. אני עובדת מהר מאוד יחסית. יום יום אני עולה לבית היציקה באבו גוש שמהווה בית שני שלי. בבית באבו גוש שהוא בית היציקה ישנם פועלים פלסטיניים, נוצרים, מוסלמים, מתנחלות, "שלום עכשיו", וכולנו ביחד משפחה אחת שתומכת ועוזרת לי בלהגשים את הדמיונות שלי."

 

בשבוע שעבר הסתיימה עבודה על פסל בשם מדוזה ששוקל 120 קילו, שהוא בעצם מזרקה שיש עליו את כל עולם הים סביב שיערות המדוזה. ראש הדוזה במיתולוגיה היוונית הדף את הרשע. בימי קדם נהגו לקבוע את ראשה של המדוזה על דלתות הבתים ועל הקירות, מתוך תקוה להדוף את הרשע ולהשאירו מחוץ לטווח סכנה. הצלחנו לתלות את הפסל על קיר הבית באמונה שלמה שהרשע יישאר בחוץ".

 

ילון הפכה את ביתה כמקור השראה ליצירתה. הספות, הקירות ושאר החפצים קיבלו חיים חדשים. "בעבודות שאציג בסטודיו הפתוח קיבלתי השראה מהבית שלי ומהחצר. יש סיכוי שאני אצטרך למכור את הבית כי קשה לי כלכלית. התערוכה הזאת היא באיטרפרטציה כמו פרידה מהבית. ציירתי על הספות ועל הקירות ויצרתי מחומרים שמצאתי. כל חפצי הבית קיבלו צורה חדשה והם למכירה. זה מעין מסע פרידה מהבית והחפצים. אני מקווה שלא אצטרך להיפרד מהבית לבסוף כי התאהבתי בו כפי שהוא כעת, אך מי יודע?"

 

כיצד זה מרגיש לחיות את האמנות בתוך הבית על הקירות ועל הספות?

"זה מאוד איטנסיבי. בעבר היה לי סטודיו בחוץ ובית בחוץ, כעת זה משהו אחר לגמרי. זה יוצר קשר סימביוטי לאמנות. קורה לי שאני קמה בבוקר ולפני הקפה אני מסתכלת ומשנה דברים וצובעת ומוסיפה משהו על הקיר או על הספה".

 

בית פתוח בסוף השבוע

ניתן לבקר כבר היום, חמישי, מהשעה 18:00 בערב בביתה של ילון ברחוב מודיעין 31 רמת השרון ובשישי שבת הזה בין 10:00-19:00 וגם בסטודיו של יעל ארליכמן רק בשישי שבת הזה בין השעות 10:00-20:00 ברחוב הגדודים 12 רמת השרון.